לשונית הסימנים
הלשונית מופיעה רק בפונט שיש בו סימנים, ונקראת על שמם: ניקוד, אקסנטים, או ניקוד ואקסנטים. כדי שתהיה, סמנו ניקוד או סימנים דיאקריטיים מערב־אירופיים כשאתם יוצרים את הפונט.
מציירים את הסימנים כמו כל תו אחר, בדף או במכחול. הם יוצאים קטנים, וזה בסדר.
בודקים טקסט מנוקד
מקלידים ב־טקסט מנוקד (או ב־טקסט עם אקסנטים) ורואים את הפונט שלכם מציג אותו, כשהדפדפן מציב את הסימנים בדיוק כמו כל אפליקציה. תווים שעוד לא צוירו מוצגים בפונט אחר.
מזיזים סימן
- תחת הזזת סימן ביד בוחרים אות ו־סימן (או אקסנט).
- גוררים את הסימן למקום שלו, או מזיזים אותו במקשי החצים; Shift מזיז בצעדים גדולים. עכשיו כתוב הוזז ביד.
- בודקים שוב את הטקסט למעלה: כל מילה שבה הסימן הזה מופיע על האות הזו זזה איתו.
יש סימנים שזזים יחד: כל הסימנים שמתחת לאות חולקים מקום אחד, ואילו הדגש ונקודת השי״ן זזים לבד. הלשונית אומרת מה זז עם מה. המיקום חל על כל החלופות של האות.
חזרה למיקום האוטומטי
חזרה למיקום האוטומטי מחזירה את הסימן למקום ש־Fonterie הייתה מציבה אותו. כדאי לעשות את זה אחרי שמציירים אות מחדש, כדי שהמיקום ילך אחרי הציור החדש.